ד"ר ליאור לבר

מומחה בכירורגיה אורתופדית ורפואת ספורט אורתופדית, בעל ניסיון רב בניתוחים לטיפול בפגיעות סחוס בברך, הן במסגרת עבודתו בחו"ל בשהותו בספרד, ארה"ב ואנגליה במרכזים מהמובילים בעולם, והן בארץ, כרופא בכיר ביחידה לטיפול בפציעות ספורט בבית החולים הלל יפה

פגיעות סחוס בברך

קרע במיניסקוס בברך - ניתוח קרע במניסקוס

הסחוס  הינו רקמה הממוקמת בכל מפרקי הגוף ומצפה את העצמות היוצרות את המפרק בחלקן המפרקי ולמעשה "מרפדות" את המפרק.

סחוס בריא ותקין מסייע בתנועה החלקה של המפרקים ללא כאב ובחיכוך מינימלי.

בברך קיימים 2 סוגי סחוסים: הסחוס המפרקי המכסה את פני השטח של העצמות היוצרות את המפרק, והמניסקוסים (הסהרונים), הממוקמים בין העצמות והסחוס המפרקי המצפה אותן ומשמשים כ"בולמי זעזועים" במפרק הברך ומגינים על הסחוס המפרקי.

פגיעות בסחוסי הברך יכולים להוביל לכאב והגבלה תפקודית.

דר' לבר מתמחה בטיפול במגוון בעיות הסחוס בברך  (כמו גם בירך ובקרסול) ומנוסה בטיפולים החדשניים ביותר בתחום.

כיצד נגרמת פגיעה בסחוס בברך?

  • מנגנון חבלתי/טראומתי: כל חבלה לברך (למשל מנפילה, חבלה סיבובית בספורט, תאונת דרכים, פריקה וכו') יכולה לגרום לפגיעה בסחוס המפרקי או המניסקוס.
  • מנגנון שחיקתי: שחיקה של הסחוס שכיחה יותר באוכלוסיה מבוגרת יותר כחלק התהליך ההזדקנות הטבעי של הסחוס ושל המפרק וכן כתוצר משני לפגיעות רצועתיות או של המניסקוס המובילות עם הזמן לפגיעה ביציבות המפרק ולעליית בכוחות ובעומסים המכניים על הסחוס המפרקי.
  • זיהום: הסחוס המפרקי יכול להפגע גם בעקבות זיהום של המפרק (Septic Arthritis)

מהם הסימפטומים של פגיעה סחוסית?

  • כאב: פגיעה סחוסית במנגנון חבלתי יכולה להתאפיין בכאב חד בזמן החבלה או סמוך אחריה. פגיעה סחוסית שחיקתית מאופיינת בהופעת כאב הדרגתית ואיטית יותר, כאשר לעתים קרובות הכאב מעומעם. למרות שברקמת הסחוס עצמה אין חיישני כאב, ולכאורה פגיעת סחוס בעובי חלקי אינה אמורה לגרום לכאב, הכאב עלול להתפתח באופן משני בעקבות דלקת תגובתית המתפתחת בברך. בפגיעת סחוס בעובי מלא, העצם התת-סחוסית שבה קיימים חיישני כאב חשופה לחלוטין. בפגיעות סחוס חבלתיות בעובי מלא, קיימת לעתים קרובות גם פגיעה בעצם התת-סחוסית עם בצקת בעצם והגורמת לכאב.
  • נפיחות: אירועים חוזרים של נפיחות שכיחים לרוב לאחר פעילות, אך יכולים גם להופיע ספונטנית. הנפיחות יכולה לתרום לכאב ולגרום להגבלת טווחי תנועה בברך – בעיקר כיפוף.
  • הגבלת טווחי תנועה: יכולה להגרם בשל נפיחות או בשל עומס מוגבר באזור החסר הסחוסי או אזורים בהם ישנה עצם חשופה (פגיעת סחוס בעובי מלא).
  • נעילות ותפיסות של הברך: נגרמות בשל גופי סחוס חופשיים מנותקים חלקית שעלולים להתקע במפרק בזוויות כיפוף שונות.
  • קושי בדריכה והליכה

כיצד מאבחנים פגיעה סחוסית?

פגיעה סחוסית מאובחנת ע"י שילוב של אנמנזה רפואית יסודית, בדיקה גופנית והדמייה מתאימה. בחשד לפגיעה סחוסית, דר' לבר יזמין את בדיקות ההדמייה המתאימות כאשר בדיקת MRI הינה בדיקת הבחירה להדמיית סחוס ומאפשרת לראות גם את מידת מעורבות/תגובתיות העצם מתחת לסחוס.

מהן אפשרויות הטיפול בפגיעות סחוסיות?

יכולת הריפוי של הסחוס מוגבלת ביותר מאחר והסחוס הוא רקמה נטולת אספקת דם. במקרים של פגיעת סחוס חבלתית בעובי מלא, גירוי העצם התת-סחוסית באזור מוביל ליצירת רקמת ריפוי שאינה רקמת סחוס טבעית ואינה באיכותו של הסחוס המקורי.

נכון להיום לא קיימים פתרונות המסוגלים לעהוביל ליצירת סחוס התואם באיכותו לסחוס הטבעי המקורי, אך ישנם פתרונות חדשניים המביאים לרקמת ריפוי טובה באיכותה ותפקודית.

דר' לבר מנוסה בטכניקות החדשניות בעולם לאחר שעבד במרכזים המובילים בעולם בתחום. חשוב לציין כי לא כל פגיעה סחוסית מצריכה ניתוח וכל מקרה נשקל לגופו.

ההחלטה הטיפולית מושפעת מגורמים רבים כו גודל הפגיעה הסחוסית, עומקה, יציבות הברך, ציר הגפה התחתונה, רמת הפעילות של המטופל, גילו, ועוד.

טיפול שמרני/לא ניתוחי:

  • תרופות נוגדות דלקת
  • תומך ברך
  • פיזיותרפיה – להורדת נפיחות, שיפור טווחי תנועה וחיזוק השרירים המייצבים את הברך לשיפור התמיכה בברך
  • טיפולים אורתוביולוגיים (Orthobiologics) – טיפולים ביולוגיים המנצלים את הפוטנציאל הטיפולי של המטופל עצמו ע"י שימוש במרכיבי דם שונים או תאי גזע עצמיים ומסייעים לשיפור התסמינים, האטת הפגיעה הסחוסית המתמשכת ובמקרים מסויימים אף בריפוי של רקמת סחוס.

טיפול ניתוחי:

במידה והתקבלה החלטה על טיפול ניתוחי, התאמת הטיפול הניתוחי האופטימלי נעשית כאמור באופן פרטני בהתאם למאפייני הפגיעה בכל מטופל וקריטריונים אינדיבידואליים.

רבות מהשיטות אינן נותנות מענה לריפוי המשולב של הסחוס והעצם התת-סחוסית המעורבת לעתים קרובות, ומייצרות תגובת ריפוי של פני השטח בלבד.

אפשרויות הטיפול הקיימות כיום הן רבות ולכן נדרשים הבנה מעמיקה ונסיון רב בטיפולים אלה.

  • מיקרו-שברים/ננו-שברים (Microfractures/Nanofractures) – בטיפול זה מבוצעים קידוחים זעירים לאזור העצם החשופה בעקבות הפגיעה הסחוסית. מטרת קידוחים אלה לייצר דימום מקומי ולעורר תאים בעלי פוטנציאל ריפוי השוכנים בעצם התת-סחוסית ולעורר תגובת ריפוי. תגובה זו גורמת לייצור סחוס שאינו דומה או קרוב באיכותו לסחוס הטבעי ואינו מסוגל לעמוד ברמת העומסים של סחוס טבעי. ישנן כיום שיטות גירוי ריפוי סחוס מתקדמות יותר ולכן שיטה זו טובה למצבים מאד מסויימים ולרוב משתמשים בה כמוצא אחרון או בנגעים קטנים שאינם מגיבים לטיפול שמרני.
  • כונדרופלסטיה (Chondroplasty) – בשיטה זו נעשה שיוף או הטרייה של אזורי סחוס לא יציבים באזור הפגיעה הסחוסית ומטרתו ליצור פני שטח חלקים ככל שניתן ויציבים. שיטה זו שמורה לרוב לנגעי סחוס שאינם בעובי מלא ובייחוד כאלה הגורמים לסימפטומים מכניים ברורים.
  • ACI (Autologous Chondrocyte Implantation) – שיטה זו מבוצעת בשני שלבים (שני ניתוחים) כאשר בשלב הראשון נלקת דגימה קטנה (ביופסיה) של תאי סחוס מהמטופל עצמו מאזור שאינו נושא משקל בברך. דגימת התאים שנלקחה מהמטופל עוברת תהליך במעבדה במשך מס' שבועות להגדלת כמות תאי הסחוס שמוחזרים לאזור הפגיעה הסחוסית (בכמות גדולה) ומושתלים בניתוח נוסף. גם בשיטה זו, במקרים רבים הסחוס שנוצר אינו טוב באיכותו כמו הסחוס המפרקי הטבעי ומבחינה תפקודית אינו עמיד כמו הסחוס הטבעי לעומסים המכניים המופעלים על הברך.
  • MACI (Matrix-Induced Autologous Chondrocyte Implantation) – שיטה זו מהווה למעשה פיתוח מתקדם של שיטת ה- ACI. בשיטה זו, שגם היא מתבצעת בשני שלבים, לאחר הניתוח הראשון לנטילת דגימת הסחוס, מתבצע תהליך של גידול של תאי הסחוס על גבי ממברנה קולגנית במשך מס' שבועות. ממברנה זו, יחד עם התאים שעברו תהליך התרבות ושולבו בממברנה, מושתלת באזור הנגע הסחוסי ומותאמת לגודל הנגע בצורה מדוייקת למילויו בניתוח השני.
  • AMIC (Autologous Matrix-Induced Chondrogenesis) – שיטה זו משלבת את שיטת הקידוחים הזעירים לעצם התת – סחוסית באזור הסחוס הפגוע, לגירוי תאים בעלי יכולת התמיינות לתאי סחוס ממח העצם, יחד עם הנחת ממברנה מלאכותית היוצרת סביבה ביולוגית מקומית באזור הפנזק הסחוסי וממקדת את תהליך הריפוי למקום הנדרש וללא דליפת תאים לאזורים אחרים בברך. הממברנה משמשת גם מעין "קרקע" ליצירת שכבת הסחוס החדש.
  • OATS (Osteochondral Autograft Transfer System) – שיטה המשתמשת ברקמה עצמונית מהמטופל עצמו. בשיטה זו נלקחים גלילי סחוס יחד עם העצם התת-סחוסית המחוברת לסחוס (כיחידה אחת) מאזורים שאינם נושאי משקל בברך, ומועברים לאזור הפגם הסחוסי לאחר הכנת האזור.
  • OAT (Osteochondral Allograft Transplantation או Allograft OATS) – שיטת השתלת יחידת/יחידות שתל סחוס יחד עם העצם התת-סחוסית שנלקחו מתורם=אלוגרפט=Allograft (דרך בנק רקמות). רקמת התורם עוברת הכנה קפדנית והתאמה מבנית לאזור החסר הסחוסי אליו תושתל.