ד"ר ליאור לבר - Dr. Lior Laver

מומחה בכירורגיה אורתופדית ורפואת ספורט אורתופדית, בעל ניסיון רב בארתרוסקופיות ירך  וטיפול בתסמונת צביטה בירך, הן במסגרת עבודתו בחו"ל בשהותו בספרד, ארה"ב ואנגליה, והן בארץ, כרופא בכיר ביחידה לטיפול בפציעות ספורט בבית החולים הלל יפה

תסמונת תפס/צביטה בירך

תסמונת צביטה בירך, או תפס הירך (Femoroacetabular Impingement Syndrome – FAIS), נגרמת מחיכוך של ראש עצם הירך בשולי/היקף שקע הירך באגן אגן (האצטבולום). החיכוך נגרם בשל שינויים במבנה הרגיל של מפרק הירך המונעים את התנועה החלקה של המפרק. שינויים מבניים אלה יכולים להיות מולדים, או בשל היווצרות עצם עודפת במהלך השנים (למשל בעקבות פעילות ספורטיבית אינטנסיבית סביב שנות ההתבגרות, בהן לוחיות הגדילה פתוחות). החיכוך או הצביטה נוצרים בד"כ בזמן כיפוף מוגבר של המפרק. במידה וחלה פגיעה בטווח התנועה או כאבים חדים בעת הנעת מפרק הירך, חשוב לפנות לאבחון מוקדם להתאמת טיפול מתאים ומהיר.

הניתוח מבוצע לרוב בהרדמה כללית ובמהלכו, כדי לאפשר גישה לתוך מפרק הירך ולהגיע לאזור שבין ראש הירך והאצטבולום, מתבצעת מתיחה של הרגל המנותחת בשולחן ניתוח ייעודי ומיוחד לפעולה זו.

האם יש סוגים שונים של מבנה צביטה בירך?

באופן כללי יש שלושה סוגים של מבנה תפס:

    1. מבנה קאם (CAM) – שבו קיימת עצם יתרה באזור המעבר בין צוואר היאך לראש הירך ולמעשה ראש הפמור מאבד את צורתו העגולה הסימטרית.
    2. מבנה פינסר (PINCER) שבו קיים כיסוי יתר של האצטבולום (העמקה של המכתש), כאשר כיסוי היתר יכול להיות רק באזור מסוים (פוקאלי) או בכל ההיקף (גלובאלי).
    3. מבנה משולב של קאם + פינסר (Combined CAM + PINCER). במרבית המקרים קיים שילוב של קאם ופינסר יחדיו אצל אותו המטופל.

כיצד פוגעת תסמונת צביטה בירך בסחוס?

צורות מבנה התפס השונות, למעשה מובילות לאיבוד הכניסה החלקה של ראש הירך לשקע הירך (אצטבולום) בזמן כיפוף הירך ולחיכוך או אף התנגשות בין המבנים באותם איזורים בהם קיים חוסר התאמה – למשל בין מבנה הקאם ללברום ולסחוס – המובילים לצביטה, או תפס של הרקמות הרכות (הלברום, למשל). מנגנון התפס המחזורי, המתרחש בכל כיפוף של הירך בזוויות מסויימות, יכול להוביל לקרעים בלברום ונזקי סחוס אופייניים.  בסופו של דבר, עשוי הדבר לגרום לשחיקה מוקדמת של הסחוס המפרקי ולהתפתחות אוסטאוארתריטיס של מפרק הירך – מחלה ניוונית של מפרק הירך בגיל צעיר. למרבה המזל, זמינים כיום טיפולים יעילים ל-FAI שיכולים לשפר משמעותית את איכות החיים.

למי זה קורה?

תסמונת צביטה בירך שכיחה יותר בין בין גילאי  18-55, אך יכולה להופיע גם בגילאים צעירים או מבוגרים יותר. התסמונת שכיחה יותר אצל ספורטאים ואנשים העוסקים בפעילות גופנית.

מהם התסמינים השכיחים?

התלונות העיקריות בתסמונת תפס הירך הן הגבלה בתנועה, וכאב באזור הירך והמפשעה בתנועות כיפוף עמוק. הכאב יכול להיות חד או עמום וכן יכול להיות מוקרן לאזורים מסביב לירך – מלפנים ומאחור. בנוסף, נזקים ללברום ולסחוס והלברום, עלולים לגרום לקליקים ותחושת התקעות של המפרק.

כיצד מאבחנים?

האבחנה מתבצעת על ידי שילוב בין 3 מרכיבים: תלונות אופייניות, הבדיקה הגופנית (הכוללת מבחנים ייעודיים וספציפיים) והדמייה. דר' לבר יבצע הערכה יסודית, בעקבותיה יפנה לבדיקות ההדמייה הנחוצות. בחשד לתסמונת צביטה בירך לרוב ייעזר דר' לבר בצילומי אגן ופרקי הירכיים, בבדיקת MRI עם הזרקת חומר ניגוד למפרק הירך (MRA) ובמקרה הצורך, גם CT ייחודי להערכה מבנית של מפרק הירך.

חשוב לזכור כי ישנן סיבות רבות לכאבים סביב מפרק הירך, וכי חלקן אינן בהכרח נגרמות מבעיה במפרק עצמו ומקור הכאב שונה, כמו למשל הגב התחתון, הבטן או הברך. לכן חשוב להיבדק ע"י מומחה בתחום שימור מפרק הירך, שיבצע הערכה יסודית ויבדוק גם גורמים אחרים אפשריים לכאב.

אילו טיפולים זמינים לתסמונת צביטה בירך (FAI)?

ישנן מס' אפרויות טיפול בתסמונת צביטה בירך. ככל שנקדים לקבל אבחון וטיפול, כך תהיינה בידינו אפשרויות רבות יותר.

טיפול שמרני – לפני ששוקלים אפשרויות ניתוחיות לטיפול בתסמונת תפס הירך, נמצה תמיד את אפשרויות הטיפול השמרני. האפשרויות הניתוחיות תשמרנה כמעט תמיד כמוצא אחרון. הטיפול השמרני כולל בשלב ראשון שינוי סוגי ואופי פעילות גופנית, המנעות מפעולות הגורמות לכאב, פיזיותרפיה לטיפול בחסרים בטווחי תנועה וחיזוק שרירים שנחלשו כתוצאה מהימנעות ממושכת מתנועות מסויימות בשל חשש מכאב, איזון בין קבוצות שרירים שונות לייצוב מפרק הירך והאגן. בהמשך, ניתן להתקדם בהדרגה לפעולות מורכבות יותר התואמות את סוג הפעילות אליה המטופל מעוניין לשוב.

בתהליך הטיפול השמרני ניתן לשלב גם טיפולים אורתו-ביולוגיים, כמו זריקות ביו-רגנרטיביות (Bio-Regenerative) שמטרתן להוריד כאב, להאט תהליכים ניווניים ואף לעודד התחדשות וריפוי במקרים של פגיעה חריפה בלברום או בסחוס. ארסנל זריקות אלה כולל זריקות של פלזמה עשירת טסיות, או PRP (Platelet Rich Plasma) וכן תאי גזע ממקור רקמת שומן (Adipose Derived Stem Cells). בנוסף, ניתן לשלב זריקות ביו-רגנרטיביות עם זריקות חומצה היאלורונית, המסייעות בסיכוך המפרק. הזריקות הללו יכולות לסייע בהרגעת תסמיני הכאב והגירוי בתוך המפרק ולאפשר היענות טובה יותר לתהליך השיקום.

טיפול ניתוחי – במידה והטיפול השמרני נכשל, ניתן לטפל ניתוחית בתסמונת הצביטה בירך בשיטה ארתרוסקופית – ארתרוסקופיה של מפרק הירך – שיטת ניתוח זעיר פולשנית, בה הניתוח מתבצע דרך חורים קטנים דרכם מוחדרת מצלמה למפרק וכלים לאבחון וטיפול. בניתוח זה, ניתן לשייף את העצם העודפת באזור מעבר צוואר-ראש הירך במקרי CAM ואת האצטבולום במקרי PINCER. כמו כן, ניתן גם לטפל בבעיות של הלברום וקרעי לברום – תפירת הקרע, הטרייתו במקרים בהם קיים ניוון משמעותי שלו ואף שחזור של הלברום במקרים של חסר משמעותי. ניתן לטפל בשיטה זו גם בפגיעות סחוסיות בטכניקות ובטכנולוגיות המתקדמות ביותר.

ההחלמה לאחר ניתוח לעיצוב עצמות הירך עשויה להיות ארוכה ודורשת עבודת שיקום יסודית ואינטנסיבית בליווי ופיקוח פיזיותרפיסט. לאחר הניתוח, דר' לבר יספק תכנית שיקומית מלאה ויעקוב אחר קצב ההתקדמות בשיקום עד להחלמה מלאה וחזרה לתפקוד.